יוסי קלנר

בן פאול ז”ל ומרים קלנר.

נולד ב-י”ד אדר א’ תש”ח – 24.02.1948 בחיפה.

נפטר ב-י”ג חשוון תשמ”ב – 10.11.1981 במזרע.

חבר קבוצת “גפן”,

הניח אם ואחות.

נולד בחיפה. התייתם בשנת חייו הראשונה מאביו בתחילת מלחמת העצמאות. משחר נעוריו נקלט כילד חוץ בחברת הילדים של קיבוץ מזרע. עולה עם קבוצת “גפן” למוסד החינוכי. עם סיום י”ב כיתות, מתגייס.

יוסי מגיע למזרע, לסביבת חייו החדשה, עצוב ומדוכא. אך חיש מהר מצליח למצוא את מקומו בקבוצה. נער תוסס ושמח. מלא חיים. חבר טוב. שותף, מבין ועוזר. מדריך. יוסי במרכז חברתו.

עם התגייסותו לצה”ל הוא משרת בהנדסה קרבית, יחידה קשה ומסוכנת. כל ימי שהותו בצבא בולטת זיקתו הערה, החמה והנאמנה לחברתו, לביתו – לקיבוץ. עוד הוא משתתף במלחמת ההתשה, פוקדות את יוסי מצוקות בריאותיות. מיד עם שובו ממלחמת יום הכיפורים מאובחנת בו ראשיתה של מחלה ממארת.

מתחילה תקופה של טיפולים ואשפוזים. אופיו האופטימי של יוסי עוזר לו לגבור על רוע הגזירה. הוא משתלב בצוות עובדי “מעדני מזרע”. יוצא להשתלמות. הוא בקורס ממושך להנדסת מזון. מפעמת בו שאיפה עזה להתקדם ולדעת.     

אולם המחלה האכזרית המקננת בו, משחקת עם קורבנה. היא נסוגה ותוקפת, מצמצמת את פעילותו, מגבילה את פעילותו, מגבילה את מגעיו עם החברה. יוסי נסגר במכאוביו, אך אינו מתאונן על הסבל האיום שדבק בו.

בין אשפוז לאשפוז רק יחוש יוסי הקלה וימהר למקום העבודה. אולם הנגע הממאיר אינו מרפה. שבע-סבל ובדעה צלולה עוצם יוסי את עיניו ונפרד מהחיים והוא  רק בן 33 שנים.

יהי זכרו ברוך.