סלה (שרה) קמחי (בלושטיין)

בת יצחק ואסתר בלושטיין.

נולדה ב- י’ בתמוז תרע”ט – 08.07.1919 בפולין.

נפטרה ב-ט”ז בטבת תשס”ד –  10.01.2004 במזרע.

הובאה  לקבורה בתל-אביב.

חברת ‘השוה”צ’  בפולין  וחברת ‘החלוץ’.

עלתה לארץ בשנת 1939. 

אמא לאמיר, יהושע ועדנה.

 

סלה הייתה אישה אשר הנעשה בארץ היה מאד חשוב לה. היא הייתה פעילה בנעמ”ת, מפלגת הפועלים  ומפלגת המערך.

פעילותה הרבה בנעמ”ת הוערכה על ידי אורה נמרי שהייתה באותה תקופה מזכירת נעמ”ת בתל אביב. וכך כותבת אורה:

הודות למאמציך  ולמסירותך שלא ידעה גבול, יחד עם כל המתנדבות הנוספות אשר עמלו ללא לאות הצלחנו להגיע להישגים מרשימים ביותר. הצלחנו  לאסוף ביריד אותו הקמתן סכום של למעלה ממיליון וארבע מאות אלף לירות ישראליות. סכום זה מיועד כולו להחזקת רשת מוסדות הילדים שלנו הכוללת היום 17 מעונות יום, גן לילדים ערביים ופנימייה לילדים חסרי בית, בהם מתחנכים ב – 44 כיתות 1,500 ילדים.

על תרומתך האישית הרבה לקיומם של מוסדות ילדים אלה תודת כולנו.

 

פגישה בין סלה קמחי ורות דיין בתקופה בה ניהלה את “משכית”

מתוך התעניינותי ב”משכית” נפגשתי עם הגב’ רות דיין על מנת לשוחח איתה על מפעלה הגדול והיפה. התקבלתי בלבביות והגב’ דיין הקדישה לי מזמנה העמוס. התרשמתי עמוקות מחן הליכותיה, מפניה היפים ומעיניה הערות אשר הקרינו טוב לב ועודדו אותי. בשיחה עימה. נהניתי מאד מדבריה על “משכית” ולמדתי לדעת הרבה על פעילותה הענפה. בהמשך ביקור זה קיבלתי הסבר נוסף  על ענפי העבודה המגוונים של “משכית” על השפעת המצב כלכלי על היקף העבודה והעובדים בה.

כחברת קיבוץ החיה את חייה באווירה כפרית עם בתי מגורים מוצלים על ידי עצי נוי רבים, ומוקפים בגינות פרחים ואוויר צח, לא יכולתי שלא להתרשם ממראה העיר תל אביב אשר נגלה לי מהקומה העשירית של הבניין בו נמצאים משרדי “משכית” גושי בנינים צפופים שעצים וגינות נבלעים בהם, נוף אפור בו מתנוסס אל על “מגדל שלום” הבולט למרחקים.

תודתי נתונה לגבי רות דיין עבור החוויה הגדולה לה זכיתי בביקורי אצלה – חוויה אשר אותה אשא בזיכרוני ובליבי לאורך ימים.

 

בנפול בן הקיבוץ עמוס ארצי כתבה סלה שיר לזכרו

איכה אספוד….

אין שיעור למוד בו יגונם של הורים

בפגוע בם השכול

ולא יחצוב אדם מלב את ניב העצב

ב   בו את אבל העדה

לזעוק מרה את דממת הכאב המפלח

מול פני גורל המתאכזר

בנפול הבן על משמרת.

 

וכל הניחומים אילמים מול זה המוות

אשר קוצר את הטובים שבבנים

אל נוכח דמעת אם

אשר עצרה מנשור.

 

איך אבכה אותך עמוס

וכל דמותך חיה ניצבת לפני?

איכה אספוד לעלם התוסס הרענן

שחיוכו זרח כשמש על שבילינו?

והלא

עד מה ידעתיך

כרע משחקיו של בני

זה צמד חמד שבגר לפתע

כפרי אשר הבשיל בטרם קיץ..

ורק אתה גרעת ביני

כבו חייך לבלי שוב

 

מתוך “זעקה בלא קול” מאת סלה קמחי 15.6.1969

 

יהי זכרה ברוך.