מרגלית ריבק

בת מרגריטה וחיים.

אחות לשראל ריבק, חבר מעברות ואחות בגרמניה.

נולדה ב-ד’ באלול תרפ”ט – 10.9.1929 בברלין (גרמניה).

נפטרה ב-ד’ בכסלו תשי”ח – 27.11.1957 במזרע.

חברת חברת הנוער “גאולים”.

מרגלית הגיעה למזרע כחניכת חברת-הנוער “גאולים” ובתום תקופת הכשרתה בת השנתיים, נשארה אצלנו. בבית משפחת הדר מצאה מרגלית קן חם ולבבות קשובים, למען תוכל לזקוף קומתה ולכונן את חייה לעתיד לבוא. בטיפוחה המסור של לאה הדר, שב אט אט ולבלב מחדש אמונה של מרגלית בכוח הידידות, אף כי ערכים אלו נרמסו ואוכלו בנפשה הרכה בשנות השואה באירופה. הילדים היו אהבתה הגדולה ונחמתה של מרגלית והם, בדבקותם בה, אולי גם פיצוה במעט על עצבותה וסבלה, על שנבצר ממנה לבנות לעצמה קן משפחתי משלה.

לא היה זה סוד לכל המקורבים אליה, כי ליבה פגום, שכן אימי השואה הכו אותה במחלה אנושה וחשוכת מרפא. אמנם לא השלימה עם מר-גורלה ומעולם לא הודתה בסבלותיה בפני זולתה. תמיד עוד קונן בה שביב של תקווה, שמא בכל זאת יצמחו לה תשועה ומזור ביום מן הימים.

ככל שגברה מחלתה, כן דבקה מרגלית בחיים. בשנת חייה האחרונה בקשה מרגלית חופשה, על מנת לבקר אצל אחותה בגרמניה. גם בנסיעה זו עוד ליבתה זיק של תוחלת בחובה, שאולי במרחקים וברבות הימים, יימצא לה מרפא. מלאת רשמים וחוויות – ולכאורה גם רעננה יותר מכפי שהייתה – שבה מרגלית מביקורה האחרון בגרמניה. לצערם של כל ידידיה ומוקיריה, הייתה זו אך מראית-עין. לא עברו ימים רבים למן שובה הביתה ומרגלית נפלה למשכב, שממנו לא קמה עוד.

יהי זכרה ברוך.