יאיר רישא

בן נפתלי ופרידה ריישר.

נולד ב-י”ח באב תרס”ה – 18.8.1905 בקניסולי ליד לבוב ( גליציה. כיום באוקראינה).

נפטר ב-י”ח אב תרס”ה – 10.10.1976 במזרע.

הצטרף למזרע עם קיבוץ עליה ב’ גליציה, “נס ציונה”.

נשוי לאידה.

אב לרותי ושלומית.

סב לנכדים.

יוּרֶק כינוהו בקן השומרי בלבוב – בירת גליציה.

אחרי גל הפרעות ביהודי לבוב ב-1919, נוטש יאיר את הגימנסיה הפולנית האנטישמית ועם קבוצת נערים – חניכי התנועה מתנדב להקים את הגימנסיה היהודית בלבוב. מאז הפכה העברית לשפתו.

בקן, מופקדת בידיו ההדרכה. סביבו מתלכד גדוד שומרי. יאיר תוסס, שופע חדוות-חיים. הוא הרוח החיה בפעילות ספורטיבית, בשירה ובמשחק. רחב גרם, זריז, חזק, סמכות אהודה. נוח להתרועע, מרכז החבורה.

יאיר נמנה עם מייסדי קיבוץ עליה ב’ של התנועה בגליציה והוא מבין ראשוני העולים ב-1929 ארצה, לנס-ציונה.

אחרי מאורעות תרפ”ט, הוא עובר מנס-ציונה במסגרת פלוגת העזרה – למזרע. מאז, מתייצב יאיר במערכות הפעילים למען איחוד הקיבוץ בנס-ציונה עם קבוצת מייסדי מזרע בעמק. כך, הפכה מזרע למחוז חייו של יאיר.

דמות סמכותית, מקובלת במשק ובחברה. – כאן, מתקשר יאיר עם אידה. יחד מקימים משפחה. נולדות הבנות, רותי ושלומית. זוכה לנכדים.

בעבודה הוא עם הבוקרים. רפתן מתמיד. אחר כך, הוא בין מייסדי ענף הצאן במזרע. בין פעילי הנוקדים בעמק, במזכירות האיגוד הארצי. עם ייסוד הדפוס המשותף, בבית-התנועה, במרחביה עובד יאיר כליינוטיפיסט.

מאז מאורעות 1936, מופקדות בידי יאיר בעיות הביטחון של הקיבוץ. הוא המא”ז הראשון. בוגר קורס מפקדי ההגנה ופורמצית פו”ש המהוללה.

בחיי הקיבוץ פעילותו רבת היקף: מזכיר, סדרן-עבודה, חבר ועדות למיניהן, כותב, עורך, פעיל ומפעיל חוגים בחיי התרבות. במקהלה, בחוג הדרמטי, קריין. כך הוא מתמיד בחברות ובעשייה, בשיחות ובבירורים לסוגיהם השונים.

בשנים האחרונות, נמנה יאיר על צוות העובדים ב”מעדני-מזרע”. בשקדנות ובמסירות הוא נושא בעול, שומר בכבוד על צלמו האנושי. המחלה מכרסמת ומערערת את כושרו הגופני, עד שליבו של יאיר נדם.

יהי זכרו ברוך.