בלהה רֵכָב

בת אליעזר ורחל פליסר.

נולדה ב-כ”ד בשבט תרע”ג – 01.02.1913 בבוסק (גליציה המזרחית).

נפטרה ב-א’ בחשוון תשל”ח – 13.10.1977 במזרע.

אלמנתו של שלמה רכב ז”ל.

בלהה נולדה בבוסק, על יד לבוב בגליציה המזרחית. בת למשפחת פרוונים מסורתית, חדורת רוח לאומית. שפת הדיבור בבית הייתה עברית.

בגיל 17 נמסרה לידיה הנהגת הקן. תפקיד בו מכהנת שלוש שנים. בלהה יוצאת עם בוגרי הקן להכשרה. מתעדת לעלות ארצה אל קיבוצה המתלכד בתל עמל. לפתע היא נתקפת בדלקת פרקים. מתגלה מום לב חמור הפוגע בסיכויי עלייתה.

בזמן ההוא שהה בגליציה בשליחותו, שלמה רכב. גם ליבו נפגע בנעוריו ומצבו דומה לזה של בלהה. בלהה פונה לשלמה ומבקשת עצה והדרכה. פגישות הייעוץ מובילות להתהוות יחסי ידידות וקרבה. הם מתחתנים ובתום שליחותו ב- 1937, מגיעים השניים ארצה, למזרע.

בלהה סברה כי מצאה אפשרות להשתלב בעבודה. היא שמחה עם מקומה במתפרה, אך קשיי ההתאקלמות וההתמרדות החוזרת של הלב, מערערים את בריאותה. הודות לאופייה וסבלנותה הייחודיים היא נאחזת בכל שביב של סיכוי. כך היא נושאת מעל ל-40 שנה את חייה רוויי הסבל וצלם האדם שבה לא דהה.

בלהה מחוננת בסגולה מצוינת. היא יודעת לקרב חברים וידידים. תכופות מוצאים אצלה לא מעטים, סעד במצוקתם ופותחים לפניה את סגור ליבם. כן מסייעת בלהה לשלמה, המרותק למיטה, בעבודתו הספרותית-מדעית. מקטלגת, מסדרת, רושמת ודואגת לתנאי עיסוקיו. דייקנית וקפדנית. כך היא משתלבת במידת האפשר בהנהלת החשבונות וזוכה להערכת עמיתיה בענף. אולם הלב מזכיר את נוכחותו ובלהה מרבה לפקוד את בית החולים, עוברת ניתוחי לב פתוח, שמאריכים את חייה, אך אינם משחררים אותה ממכאוביה.

בלהה מתמידה, ערה, משתתפת בועדות התרבות, החברה, בוועדה הפוליטית, תורמת לעלון הפנימי “דפי מזרע”.

חרף היותה גלמודה וערירית, מצליחה לקיים קשר ידידות וחברה נאמנים. קשרים אלה מסייעים ליציבותה הנפשית, לזקיפות רוחה ולהתגברותה בעיתות חירום.

בלהה גאה ב”כובשה” כל יום בחייה, כל שעה בעבודתה. ובשעת העבודה בהנהלת חשבונות, צנח ראשה על לוח השולחן. בלהה עוצמת את עיניה לעד.

יהי זכרה ברוך