יהודה שדמי
נולד ב-ו’ באדר א’ תרפ”א – 14.2.1921 ב”שדה מנוחה” – כפר של חקלאים יהודים בחבל חרסון באוקראינה.
נפטר ב-ח’ באב תשס”ג – 6.8.2003 במזרע.
הצטרף למזרע ב- 1942 במסגרת השלמה ירושלמית שצורפה לחברת-הנוער הגרמנית ב’.
נשוי לשושנה. אב למיכל בן-דרור.
סב לשַיְלִי ואמיתי בן-דרור ולנֹעה אליעזר שלף (בתה של שמחה אליעזר).
רב סב לעמית ורועי (בניה של נֹעה).
יהודה נולד בשנת 1921 בכפר של חקלאים יהודים באוקריינה, בשם העברי ‘שדה מנוחה’.
בשנת 1925, בגיל ארבע וחצי, עלה יהודה עם הורינו לארץ.
הצעדים הראשונים בארץ עוברים בחצרו של אחי-אִמנו, אשר היה כבר חבר בנהלל.
בחיפוש אחרי עבודה, מגיעה המשפחה לפרדסי השרון ועוברת לגור בכפר-סבא.
יהודה לומד מהר את השפה העברית ומנחיל אותה להורים, שמסרבים להמשיך ולדבר רוסית.
כישוריו בתחומי המתמטיקה והפיזיקה, באים לידי ביטוי כבר בבית-הספר העממי בכפר-סבא. סקרנותו והצמא לדעת, מקנים לו ידע רב בתחומים שונים. יהודה מחליף ספרים בספריית בית-הספר, מתיישב בצלו של אקליפטוס ולא הולך הביתה לפני שגומר את הקריאה. הכעסים והגערות של ההורים, אינם עוזרים. הוא בשלו. קרוב לתום הלימודים בבית-הספר העממי, עוברת המשפחה בחזרה לעמק, בחיפוש אחרי פרנסה. יהודה מסיים את לימודיו בבית-הספר העממי בנהלל. בשנת 1934, המשפחה עוברת לשיכון קבע בקרית-חיים.
למרות המצב הכלכלי והפרנסה המצומצמת, ההורים אינם מותרים על הקנית השכלה ברמה גבוהה ושולחים אותו ללמוד בבית-הספר היוקרתי בחיפה,הריאלי. שם קורה דבר מאד לא שגרתי באותו בית-ספר. יהודה, הודות לכישוריו, זוכה לידידותו האישית של המורה למתמטיקה ופיזיקה, עד כדי התארחותו בביתנו בקרית-חיים.
יהודה, חובב משחק השחמט, מצטרף לחוג לשחמט, אותו מנחה חבר קיבוץ עין-המפרץ, אשר חנה באותם הימים בקרית-חיים. משתתפי החוג מקימים יחד עם המדריך שלהם “בוניו”, את קן השומר הצעיר בקריות. זה היה הצעד הראשון בדרך הארוכה של החיים.
ההורים חוסכים פרוטה לפרוטה, כדי לשלוח את יהודה ללמוד באויברסיטה העברית בירושלים. היה להם ברור לגמרי ששם מקומו. אחרי שנת-הלימודים הראשונה, הוא נדרש ע”י התנועה להפסיק את לימודיו, או לעזוב. יהודה נענה לצו התנועה ומפסיק ללמוד לצערם הרב של ההורים ולמגינת-ליבם של הפרופסורים, מוריו. הנעורים וקן התנועה בירושלים תופשים את כולו. הוא מצטרף לקומונת המדריכים ושם מתחיל הקשר הארוך עם שושנה.
כאשר הוא כבר חבר-קיבוץ מזרע, אליו הגיע כהשלמה, הוא מצליח לשכנע את הקיבוץ לאפשר לו המשך לימודיו. עבודתו הראשונה במזרע לפני חזרתו ללימודים, היא איסוף זבל רפתות לערימה. הוא משמש כמדריך הנוער ומורה במוסד במשמר-העמק.
מלחמת-השחרור מוצאת את יהודה בקורס מ”כים. הוא משתתף בקרבות בעמק בית-שאן, משמר-העמק ואחר-כך כמ”כ בקרב ביער-בלפור.
בשובו מהלימודים, מתחיל יהודה את דרכו כמורה. ידען, קפדן ודייקן. כאשר אחד התלמידים מעז לומר שתאוצת הנפילה היא בער עשר, הוא זוכה למנה הגונה. אין בערך, יש רק בדיוק.
יהודה מתחיל לעבוד באופן חלקי כמרצה באוניברסיטה בירושלים. שם מתיידד עם פרופסורים בתחומו.
שושנה מצטרפת אל יהודה בירושלים ושם מגיעה הבת מיכל. הצטרפותה של מיכל מביאה רוח חדשה, שמחה ואושר למשפחה. לימודיו של יהודה עד קבלת התואר ד”ר, נמשכים בהפסקות תשע-עשרה שנים. מאוחר יותר הוא זוכה לדרגת פרופסור מטעם אוניברסיטת חיפה. בתום לימודיו הוא מוזמן על-ידי פרופסור אופנהיימר לשנת עבודה במכון עלשם פרופסור אינשטיין בפריסטון בארצות-הברית. עולם האקדמיה נפתח בפניו. הוא משתתף בכנסים בינלאומיים ואף מרצה בהם על עבודותיו. יהודה יוצא מדי פעם עם שושנה לשנת-שבתון בארצות הברית ובאנגליה. הוא רוכש לו ידידים רבים בעולם המדע וזוכה להערכה רבה. יהודה מצטרף לסגל המורים בסמינר הקיבוצים ומתחיל לעסוק בכתיבת ספרי-לימוד והקמת המעבדה לפיזיקה.
יחד עם עבודתו המדעית, הוא מעורה ופעיל בחיי-הקיבוץ והתנועה.
בהחליטו לצאת לפנסיה, הוא חוזר להורות במזרע. הוא מקבל חדר-עבודה ומנחה תלמידים לקראת בחינות-הבגרות. גם עבודה זו הולכת ונעשית קשה עבורו. מופיעים הסימנים הראשונים של המחלה. הראש הולך ומאבד את הזיכרון ויכולות נוספות. הזמן חולף והמחלה ממשיכה להכות. יהודה מטביע את צערו וייאושו בכתיבת ים של חרוזים, בהם מתאר את מצבו ומביע את יגונו. היייאוש והמחלה מכריעם את גופו וכוח-רצונו. הוא מאבד את הרצון לחיות ועושה כל שביכולתו לסיים את החיים.
אתמול הלך לעולמו. אלה, בקצרה גמורה, עיקר תולדותיו של יהודה.
אנחנו משפחתו וחבריו נזכור את יהודה, האח, איש המשפחה, המורה, המדען, יהודה הקפדן והדייקן, יהודה הידען.
זכרו עימנו.
(גדעון שדמי סופד לאחיו -יהודה-. מזרע – 7.8.2003 ) .
