שמש הניה 

הניה שמש  (צביה לדרמן)

בת  אברהם ורחל לדרמן (הושמדו בשואה).

נולדה ב-ה’ בכסלו תרס”ח – 11.11.1907 בקונפל-וולוצ’יק (רוסיה).

נפטרה ב-כ”ו בניסן תשנ”ג – 17.4.1993 במזרע.

חברה בתנועת “השומר הצעיר” מ-1920.

עלתה לארץ ב-10.2.1929 והגיעה לקיבוץ “השומר הצעיר” בנס-ציונה.

חברת-קיבוץ מזרע מ-1929 כחלק מהשלמת קבוצת “נס-ציונה”.

נישאה ליצחק ייגר ונולד להם הבן יורם נמרוד.

נישואים שניים עם יוסף (יוסיו) שמש.

להם נולדה הבת איילה.

סבתא לצביה, אורנה, שרון, דני ורמי.

סבתא רבה לאוריה.

 

הניה נולדה בשנת 1907 בעיר קולפל-וולוצקי שהשתייכה באותם הימים לרוסיה.  רוב שנות-ילדותה ונעוריה, עברו עליה בעיר צ’ורטקוב בפולין, שם רכשה השכלה רחבה, כללית וגם למדה עברית.

אביה, אשר היה מורה לעברית, עזר לה להעמיק בידיעותיה בתחום השפה והתרבות העברית.

בהיותה חברת קן “השומר הצעיר” בעיירה, ניכרו כישוריה האירגוניים והיא נבחרה להיות חברה במועצה הראשית וראש-הקן בעיירה צ’ורטקוב.

בשנת 1929, עלתה ארצה יחד עם כל חבריה מהקן ובארץ, הצטרפה עם הקבוצה לקיבוץ מזרע כחלק מהשלמת “נס-ציונה”.

בראשית שנות ה-30, בנתה משפחה עם יצחק ייגר ונולד בנם יורם. זאת היתה תקופת המאורעות בארץ, ובעקבות אירוע קשה במזרע נאלץ יצחק בעלה, לברוח ולהתחבא בחו”ל עד יעבור זעם. הנסיבות העצובות הפרידו בינה ובין בעלה והיא נותרה בודדה עם ילדה הקטן. (הסיפור המיוחד שקרה אז במזרע, נמצא בארכיון הקיבוץ).

הניה עבדה בעבודות שונות, ביניהן עבדה ברפת ולאחר מכן בהוראה לילדי-הקיבוץ.  לימים, בנתה את משפחתה מחדש  עם יוסיו שמש ונולדה בתם אילה.

באותם הימים, גדלו צרכי-הקיבוץ בתחום החינוכי והניה, קיבלה הכשרה להוראה בכיתות-היסוד בסמינר-הקיבוצים בתל-אביב. בבואי למזרע כמורה צעירה, נקשרה ביני ובין הניה עבודה משותפת ופוריה. שוב, התגלתה יכולתה האירגונית של הניה והיא תרמה רבות בריכוז ביה”ס וחברת-הילדים. הניה עבדה בהוראה וחינוך בבית-הספר ובמוסד עד הגיעה לגיל 60, גיל הפנסיה.  במיוחד אהבה טבע, טיפחה את גינתה וסיירה עם תלמידיה הקטנים, בכרמים ובמטעים בעקבות הציפורים וחיות אחרות.

לאחר שעברה קורס-ספרנות, עברה לעבוד כספרנית בביה”ס התיכון בעפולה. עבודה זו, נתנה לה סיפוק רב כיוון שהיתה כלולה בה הדרכת-תלמידים בעבודותיהם.  הניה זכרה ימים אלה בגעגועים.

לאחר כ-10 שנים, עברה הניה לעבוד בספריית-הקיבוץ ושמה לה למשימה לסדר את הספריה לפי כללי-הספרנות, כפי שלמדה אותם בקורס לספרנות.

שנותיה האחרונות היו קשות וקשה היה לחברים שהכירו אותה בשנותיה היפות, לראותה בכך. החברים בני-גילה, המשיכו לבקרה ולתמוך בה, כמו-כן, תלמידיה מהעבר ששמרו איתה על קשר כל חייה.

נזכור אותה כאשה מלאת מרץ ופעלתנית, ותמיד מוכנה לתרום מיכולתה בתחומים רבים.

 

                                           יהי זכרה ברוך.

 

      חנה אבנת.

    מזרע – 17.5.1993

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן